1. מסתבך והולך. כך ניתן להגדיר את מצבה של התובעת, אשר נטלה בקלות דעת הלוואה בשוק האפור, ומאז היא צופה בעיניים כלות בחובה ההולך ותופח, מבלי שתאזור עוז לעשות את המעשה הנחוץ על מנת להביא לסילוק החוב, ובכך תציל את שארית כספה. חלף זאת, בחרה התובעת, כמו רבים במצבה, לנסות ולדחות את הקץ באמצעות ניהול התדיינות משפטית שתכליתה עיכוב הליכי הגביה בהם נקט המלווה. בכך, כמובן, אין כל פסול. ואולם, נראה כי בניסיונה להציל את רכושה לא בחלה התובעת בכל טענה, אמתית כשקרית, ובכך חצתה את הגבול בין המותר לאסור. ליבי על התובעת. ואולם גם אדם המוצא עצמו בבור תחתיות צריך לדעת כי קש הכזב לא יוכל לחלצו מצרותיו. לא כל האמצעים כשרים על מנת לזכות בהתדיינות משפטית, ועל ציבור המתדיינים לדעת ולהפנים כי גם להבנתו ורחמיו של בית המשפט גבולות ברורים וידועים.
רקע עובדתי
2. התובעת, גברת אסתר ברק (להלן: " גב' ברק" או " התובעת"), היא המחזיקה ובעלת מעמד של בר רשות ביחס למשק חקלאי המצוי במושב בית הלוי, והידוע כמשק מס' 22, גוש 8480 חלק 13 (להלן: " המשק"). בתחומי המשק מתגוררים פרט לגב' ברק, גם בנה, מר עופר ברק (להלן: " הבן עופר") ואישתו, גב' אורלי ברק זוהר (להלן: " הכלה אורלי"), וכן בתה של הגב' ברק, גב' רינת ברק מלכי (להלן: " הבת רינת").
3. ראשיתה של הפרשיה שהובילה להתדיינות שלפני הוא בהלוואה על סך של כמיליון ש"ח שנטלה גב' ברק ביום 23.10.2007 מחברה בשם משכונית נ.ס. (2005) בע"מ (להלן: " חברת משכונית"), העוסקת במתן הלוואות בשוק האפור (להלן: " ההלוואה ממשכונית"). להבטחת ההלוואה ממשכונית שעבדה גב' ברק את המשק בשעבוד ללא הגבלת סכום. הלוואה זו ניתנה בתיווכו של אחד, מר אייל בן הרוש (להלן: " המתווך בן הרוש"). יצוין כי לתובעת טענות קשות כנגד המתווך בן הרוש, ובכללן הטענות לפיהן פיתה אותה ליטול בשוק האפור הלוואה שלא הייתה זקוקה לה, והוליך אותה שולל בהבטחות שווא כי ישיג לה בתוך זמן קצר הלוואה בנקאית.
4. המועד שנקבע לפירעון ההלוואה ממשכונית היה 23.10.2008, ואולם מאחר שעד למועד זה לא הוסדרה לתובעת הלוואה בנקאית, לא יכלה היא לפרוע את ההלוואה ממשכונית. הצדדים באו בדברים ביחס להחזר ההלוואה, ואף הגיעו לסיכומים שונים, ואולם ההלוואה ממשכונית לא נפרעה עד לשלהי שנת 2010. לטענת גב' ברק בשלב זה החלו גורמים שונים, שפעלו מטעם חברת משכונית, להפעיל עליה לחצים כבדים, שכללו " הטרדות טלפוניות, איום במימוש המשכון ועוד איומים" (סעיף 23 לכתב התביעה).
5. במצב דברים זה הציע המתווך בן הרוש לגב' ברק לפנות לנתבעת, דלתא קפיטול גרופ בע"מ (להלן: " חברת דלתא"), חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, אשר לדבריו היא "חברה רצינית", שהעברת ההלוואה אליה תאפשר בשלב מאוחר יותר קבלת הלוואה בנקאית (ויובהר, מעדויות שני הצדדים עולה כי מוסדות בנקאיים נרתעים מהעמדת אשראי ללווים המסובכים עם חברות כאלה ואחרות בשוק האפור, אך הם נכונים להעמיד אשראי כאשר הוא מיועד לפרוע הלוואה לחברת דלתא, המוכרת להם כנותן אשראי חוץ בנקאי לגיטימי).
6. במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2010 פנתה גב' ברק, כשהיא מלווה במתווך בן הרוש, לחברת דלתא וביקשה לקבל ממנה הלוואה שתשמש, בעיקרה, לפירעון ההלוואה ממשכונית, שיתרת החוב בה עמדה אותה עת על 1.4 מיליון ש"ח. בעקבות פניה זו העמידה חברת דלתא לגב' ברק בסוף חודש נובמבר 2010, הלוואה (להלן: " ההלוואה מחברת דלתא"), אשר היא המהווה את נושא המחלוקת בהתדיינות שלפני.
7. ההסכם ביחס להלוואה מחברת דלתא נכרת ביום 25.11.2010. מכוחו של הסכם זה העמידה חברת דלתא לגב' ברק הלוואה של 1.6. מיליון ש"ח למשך כחצי שנה. מתוך כספי ההלוואה הועברו 1.4 מיליון ש"ח ישירות לחברת משכונית, ואילו היתרה, בקיזוז סכום של 27,840 ש"ח, שהוגדרו כדמי טיפול, הועברה לגב' ברק (אשר לטענתה העבירה בהמשך 100 אלף ש"ח מתוכה למתווך בן הרוש בתמורה על שירותיו).
שיעור הריבית על ההלוואה מחברת דלתא הועמד על 2.1% לחודש בצירוף מע"מ (28.32% לשנה בצירוף מע"מ). ריבית הפיגורים הועמדה על 3% לחודש בצירוף מע"מ (42.57% לשנה בצירוף מע"מ). יצוין כי למרות גובהן החריג של ריביות אלו, אין טענה כי הן עומדות בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: " חוק הלוואות חוץ בנקאיות"), וזאת לאור הוראת סעיף 15(ב)(1) לחוק, המחריגה מתחולת הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק (בהן נקבעה הגבלה על גובה הריבית וריבית הפיגורים שרשאי מלווה חוץ בנקאי לגבות) הלוואות בהן הסכום שקיבל הלווה בפועל עולה על רף שהוגדר בתקנות (הרף עמד בזמן מתן ההלוואה מחברת דלתא על מיליון ש"ח, ועומד כיום על 1,175,267 ש"ח).
החזר ההלוואה לחברת דלתא נקבע ל-7 תשלומים: ששה מהם תשלומים חודשיים שווים בסך של 11,000 ש"ח כל אחד, ששולמו על ידי גב' ברק בין ה- 10.12.2010 ל- 10.5.2011, ותשלום נוסף בשיעור יתרת ההלוואה (דהיינו הקרן בצירוף הריבית והמע"מ ובניכוי התשלומים שבוצעו) שנקבע ליום 10.5.2011. ממבנה זה עולה כי מדובר למעשה בהלוואת גישור לתקופה קצרה (ששה חודשים), שאין חולק כי תכליתה הייתה לאפשר לגב' ברק להשיג אשראי ממקור בנקאי.
להבטחת החזר ההלוואה שיעבדה גב' ברק את זכויותיה במשק בשעבוד ללא הגבלת זמן (המדובר במישכון זכויות, שנרשם במרשם המשכונות, ובהתחייבות לרישום משכנתא שניתנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל לבקשת גב' ברק). יצוין עוד כי על מסמכי ההלוואה הוחתמו כלווים גם הבן עופר והבת רינת.
בנוסף חתמו הגב' ברק, הבן עופר והבת רינת על טופס נפרד, שכותרתו " הסכמות בלתי חוזרות בעניין סידור חלוף" (להלן: " טופס הויתור") בו נקבע כי במקרה שיפונו מהנחלה יהיו זכאים כסידור חלוף לדמי שכירות בסכום שלא יעלה על 500$ למשך 4 חודשים, וכי לא יהיו מוגנים לא לפי הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 (להלן: " הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר"), ולא לפי סעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: " הגנת חוק ההוצל"פ"). באותיות מוגדלות ומודגשות הובהר בטופס הוויתור כי: " הרינו לאשר ולהצהיר כי הובהר לנו שמהות ותורינו הנ"ל הינו למעשה ויתור על זכויות לדיור ולסידור חילופיים (מעבר לנזכר בסעיף 1 לעיל [דהיינו דיור חלוף של 500 דולר לחודש למשך 4 חודשים] ) ולהתפרנסות מחקלאות, והמשמעות המעשית של כך היא העדרה של קורת גג, כך שבלשון עממית היינו "נזרקים לרחוב" ומאבדים את האפשרות להתפרנס מחקלאות, למרות זאת, אנו מסכימים לכך".
8. גב' ברק לא עמדה בהתחייבותה לפרוע את ההלוואה מחברת דלתא. היא אומנם עשתה מאמצים להשיג הלוואה ממוסד בנקאי, אולם עד היום לא עלה הדבר בידה ובידי המבקשים לסייע לה. בעקבות זאת, ולאחר שמספר התראות ששלחה לא הביאו לפירעון ההלוואה שהלכה ותפחה, פתחה חברת דלתא ביום 28.11.2011 בתיק הוצאה לפועל למימוש השעבוד על המשק.
9. ביום 20.2.2012 מונה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בא כוחה של חברת דלתא, עו"ד אריק אמיר, ככונס נכסים על זכויותיה של גב' ברק במשק. גב' ברק עתרה ביום 29.2.2012 כנגד מינוי זה לרשמת ההוצאה לפועל, וביקשה כי יתאפשר לה למכור את הנכס בעצמה, ואולם בקשותיה אלו נדחו על ידי רשמת ההוצאה לפועל עמית גולדשטיין-לירן בהחלטתה מיום 18.6.2012, ובעקבות זאת נקבע מועד לפינוי גב' ברק ובני משפחתה מהמשק. משהבינה גב' ברק כי מיצתה את אפשרויות עיכוב הפינוי בהליכי ההוצאה לפועל, נפתחו ההליכים שלפני.
ההתדיינות בתיק זה
10. התובענה שלפני נפתחה ב- 20.8.2012, בכתב התביעה, אליו צורפה בקשה לצו זמני לעיכוב הליכי מימוש, שהוגשה במעמד צד אחד (התובענה הוגשה במהלך הפגרה, בתקופה של השבתה יזומה במערכת נט-משפט לצורך שדרוגה, ועל כן קיבלה מספור לפי השיטה הישנה). הסעדים שנתבקשו בתובענה היו סעדים הצהרתיים לפיהם הסכם ההלוואה מחברת דלתא בטל מחמת פגם בכריתה, ולפיכך יש למחוק את השעבודים ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. לחילופין התבקשה הצהרה כי התובעת לא וויתרה על הגנת חוק ההוצל"פ, וכי אין נפקות לחתימתה על טופס הוויתור. צו המניעה הזמני שהתבקש כוון כנגד הליכי המימוש שננקטו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ובמיוחד כנגד הפינוי שנקבע ליום 11.9.2012.
11. ביום 28.8.2012 התקיים לפני דיון בבקשה למתן צו זמני, במסגרתו נחקרה גב' ברק. בעקבות הדיון הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה מבלי לגרוע מטענותיהם, ומבלי להכריע בבקשה לצו מניעה זמני, יקוים דיון מהיר בתובענה גופה, כאשר עד למתן הכרעה בתובענה, יעוכבו הליכי הוצאה לפועל.
12. הצדדים הגישו תצהירים והמצהירים נחקרו עליהם ביום 11.2.2013 (וזאת לאחר שניסיונות שנעשו להביא לפשרה לא צלחו). בנוסף נחקר במועד זה עו"ד ליאור בנימין (להלן: " עו"ד בנימין"), אשר על תפקידו בפרשיה ועדותו ארחיב בהמשך (ראו פסקה 24 להלן). בעקבות זאת נקבע התיק לסיכומים בעל פה ליום 20.2.2013. ביום הדיון הוגשה בקשה מטעם התובעת להעיד את הכלה אורלי כעדת הזמה. למרות אופייה החריג של הבקשה, ומאחר והטענה הנוגעת למעורבותה של הכלה אורלי התעוררה רק במסגרת חקירתו של עו"ד בנימין, התרתי את הגשת תצהירה וחקירתה, שבוצעה באותו מועד. לאחר החקירה נשמעו הסיכומים.
13. ביום 13.3.2013 הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת להגשת עדי הזמה, שנגעו הפעם לנוהלי הפעולה של חברת דלתא ביחס לעסקאות הלוואה אחרות. לאחר קבלת תגובה ותשובה לבקשה זו הוריתי ביום 23.6.2013 על דחיית בקשה זו, וזאת הן מהטעם שגרסת חברת דלתא בדבר נוהליה הוצגה עוד בתגובתה לבקשה לצו המניעה הזמני, והן מהטעם שהרלוואנטיות של ראיות ההזמה להכרעה בתיק קלושה.